טביב אבנעים ושות' - משרד רואי חשבון

רחוב נירים 1 תל אביב 67060
טל: 6884343– 03 / נייד: 6008060- 052 / פקס: 6884285– 03

 


דף הבית >> הוצאות >> ניכוי הוצאות עסק המצוי בבית מגורים
 

ניכוי "הוצאות עסק" - בעסק, המצוי בחלק מבית המגורים

פורסם בירחון ידע למידע

שאלה :

נישום מנהל את עסקו מביתו, וחלק יחסי מהוצאות ביתו מיוחס לעסקו, כגון: ארנונה, חשמל, הוצאות טלפון, אחזקה וכו'.

השאלה:

האם ניתן לנכות חלק יחסי מן ההוצאות, כגון: הוצאות מימון על משכנתא והוצאות פחת על מבנה ?

רו"ח שמעון אבנעים משיב:

בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] נקבע, כי, לשם ניכוי הוצאות, על ההוצאה הנתבעת לניכוי להיות כרוכה בתהליך ייצור ההכנסה של הנישום. בקובץ הפרשנות לפקודה ("החבק") נקבע, כי הוצאה מעורבת לא יותר לנכותה. ואולם, לבעל עסק או משלח-יד העובד בביתו יותר ניכוי ההוצאות השייכות לשטח המשמש את עסקו או את משלח-ידו, אם ניתן לזהות בבירור אילו הוצאות הוצאו בייצור הכנסתו המתייחסות לשטח זה.

תימוכין לקביעה דלעיל ניתן למצוא בפסק הדין "מעונות רוטשילד", אשר בו נפסק, כי במקום שבו ניתן לפצל את ההוצאה פיצול ברור בין חלק ההוצאה שהוצא לצורכי ייצור הכנסה לבין החלק שהוצא לצרכים אישיים, יש להתיר את ניכוי החלק הפירותי שלה.

לפיכך, יוכר לצורכי מס החלק היחסי בהוצאות השוטפות, כגון: חשמל, ארנונה, גז, מים וכו'. לגבי הוצאות הטלפון, יותרו בניכוי רק 80% מהחלק היחסי של הוצאות הטלפון; ואם עיקר העסק אינו מתבצע מבית הנישום, לא יותרו בניכוי הוצאות טלפון כלל. לקביעה זו יש חריג, הקשור לשיחות טלפון לחו"ל: בעניינן נקבע, כי הן תותרנה בניכוי ללא מגבלת סכום, גם אם בוצעו שיחות הטלפון ממקום המגורים שאינו משמש לצורכי העסק; וזאת, אם הוכח, להנחת דעתו של פקיד השומה, כי הן שימשו בייצור ההכנסה, ובתנאי שבוצע בגינן רישום, הכולל תאריך, שעה, יעד, פרטי המקבל, משך השיחה, הנושא ומחיר משוער.

הנני מציין בזה, כי תשובתי מסתמכת על הנחת יסוד, שלפיה ישנה הפרדה ברורה של השטח המשמש לפעילות עסקית משאר השטח המשמש למגורים, ואין בו כל שימוש דואלי (גם לצורכי מגורים).

לעניין הוצאות מימון על משכנתא - מצוין בזה, כי אם חלות על האדם הוראות פרק ב' לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הוראת שעה), התשמ"ה-1985 [להלן - "חוק התיאומים"], יותר ניכוי מלוא הוצאות המימון, ומנגד ייחשב הנכס לנכס קבוע. אם על האדם חלות הוראות פרק ג' לחוק התיאומים, יותרו בניכוי 80% מהחלק היחסי של הוצאות הריבית המשמשות את העסק. אדם, אשר בחר לא להחיל בעניינו את הוראות חוק התיאומים, לא יוכל לתבוע ניכוי הוצאות מימון כלל. ברור, כי התייחסותי היא רק בדבר רכיב המימון, המתייחס לחלק הדירה המשמש בייצור הכנסה.

לעניין הוצאות פחת - ניתן לנכות את החלק היחסי מסכום הפחת על הדירה על פי השטח המשמש בייצור הכנסה. מן המקובלות היא, כי עד 25% מהוצאות הפחת הם בבחינת הוצאה סבירה. לא איכנס לעומק הסוגיה; אך אני מציין, כי קיימת מחלוקת בדבר שיעור הפחת שיש להביא בחישוב. רשויות המס טוענות, כי 2% הוא השיעור; מאידך, עפ"י פס"ד אהרון שני(*) ניתן ללמוד, כי פחת בשיעור 4%, יכול שיהיה ישים.

אף על פי שלא נדרשתי, רואה אני לנכון לציין, כי, לצורך קבלת הפטור ממס שבח במועד מכירת הדירה, קובעות הוראות סעיף 49 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963, כי על דירת המגורים הנמכרת להיות תואמת את הגדרת "דירת מגורים מזכה". קרי: היא דירת מגורים, ששימשה בעיקרה למגורים לפחות בארבע השנים שקדמו למכירה או בארבע חמישיות מהתקופה שבשלה מחושב השבח. המונח בעיקרו מפורש בידי רשויות מס שבח כרוב שטחה של הדירה. לפיכך, יש להיזהר מפני הרחבת העסק בדירה יתר על המידה עד כדי הפיכתה לדירה שאינה משמשת בעיקרה למגורים; שכן, מכירת דירה כאמור לא תזכה את הנישום בפטור ממס שבח.

  (*)  הפניית המשיב:

פסק עמ"ה 139/90, 138, אהרון שני ואח' נ' פקיד שומה תל-אביב 4 (פורסם בדו-ירחון מסים, ז/2, עמוד ה-15).